ביה"ד הרבני: הבעל חייב לגרש את אשתו, וניתן לכפות עליו לקיים את חיובו

לפנינו בקשת האשה לחייב את הבעל בגט ואף לכפות אותו על כך לאחר שעזב את הארץ.

ראשית ההליך שלפנינו הוא בתביעת הגירושין שהוגשה על ידי האשה ביום י"ט אדר ב' תשס"ח (26/03/2008). התקיימו מספר דיונים לפני בית הדין בהרכב קמא והצדדים הופנו לנהל משא ומתן לאחר שנקבע שאין חיוב גירושין כנגד הבעל.

האשה הגישה ערעור לבית הדין הגדול כדי שיקבע שיש לחייב את הבעל בגט.

בית הדין הגדול נתן פסק דין ביום כ"ב אלול תשע"א (21/09/2011). הגר"ח איזירר שליט"א ציין בנימוקיו שלאור החקירה שניהלו בבית הדין הגדול התברר שיש אמתלא מבוררת לטענת האשה שהבעל מאוס בעיניה. הוסיף וכתב שלפי גישתו בעניין מאיס עלי באמתלא מבוררת שהתבארה בספר שורת הדין כב יש מקום לחייב את הבעל בגירושין. למרות זאת לא מצא לנכון לדחות את פסק בית הדין האזורי שלא קבע שיש חיוב גירושין ולחייב במזונות מעוכבת. בית הדין הגדול הוסיף על פסק בית הדין האזורי שיש על הבעל מצווה לגרש את אשתו ויש מקום לדון בצווי הגבלה אם יסרב לתת את הגט.

בהחלטת בית הדין מיום ה' באדר התשע"ב (28/02/2012) נכתב שלאחר שבית הדין ניסה להביא להסכמה בין הצדדים ללא הצלחה, ניתנה החלטה במעמד הצדדים, בעניין צווי ההגבלה, בה הותרה הבעל שאם יסרב להתגרש במועד שיקבע יוטלו עליו צווי הגבלה.

בהמשך לסירובו להתגרש לפני בית הדין, הבעל לא התייצב לדיון שנקבע לסדור גט ביום ט"ז אייר תשע"ב (08/05/2012).

האשה וב"כ ביקשו ביום כ"ה באייר התשע"ב (17/05/2012) להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ. בו ביום יצא צו עד לתאריך ח' בסיון התשע"ג (17/05/2013).

יצא צוהבאה נגד הבעל לדיון נוסף. בעדכון המשטרה שנתקבל בבית הדין ביום ט' בסיון תשע"ב (30.5.2012) נכתב שביקרו אף בבית אמו והיא טענה שאינה יודעת היכן הוא, ייתכן שאף נסע לחו"ל.

בהחלטה נוספת של בית הדין שניתנה במעמד צד אחד עקב איהתייצבות הבעל לדיון לסדור הגט ביום כ"ז בסיון התשע"ב (17/06/2012) נקבעו הגבלות חלקיות על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, על פי סעיף 2 - נוסף על עיכוב היציאה מהארץ. עוד נקבע לדון בהחרפת צווי ההגבלה במעמד הצדדים אם הבעל יסרב לתת את הגט.

בבדיקה שנערכה בסיוע הנהלת בתי הדין התברר שקיים רישום שהבעל יצא לחו"ל ביום 17/04/2012.

בית הדין פנה למחלקת עגונות בהנהלת בתי הדין לצורך איתור הבעל ולסידור הגט בהקדם. מחלקת עגונות הצליחה ליצור קשר עם הבעל באמצעות הדואר האלקטרוני תוך כדי שהבעל מסתיר את מקום הימצאו בחו"ל.

לדיון נוסף שהתקיים ביום כ"ו באייר התשע"ג (06/05/2013) בעניין צווי הגבלה הופיע ב"כ הבעל עת הבעל אינו בארץ וכתובתו אינה ידועה לבית הדין. בית הדין ביקש את תגובת הבעל באמצעות ב"כ בנושאים שונים כולל תשובה לשאלה מדוע אין הבעל שב ארצה והאם הוא מעוניין בשלוםבית.

במענה להחלטת בית הדין נכתב על ידי ב"כ הבעל שהוא לא ברח מהארץ לחו"ל אלא נסע לחו"ל "כדי לנוח ולמצוא קצת שקט ומרגוע לנפשו". בתגובתו תלה את האחריות לפגיעה בשלוםהבית במשפחת האשה. בהשלמת תשובתו של הבעל באמצעות ב"כ, מתאריך ל' באב תשע"ג (6.8.2013), נכתב שהוא אכן מבקש שלוםבית ומתכוון לשוב ארצה לאחר החגים.

תמו החגים - ועקבותיו של הבעל בארץ לא נודעו.

אחותו של הבעל פנתה למנהל מחלקת עגונות הרב אליהו מימון כדי לקדם את סידור הגט מתוך הסכמה. במכתבה היא מציינת כי אחיה מתכוון לנוע במדינות דרום אפריקה למשך תקופה לא קצרה דבר שעלול לגרום לניתוק הקשר עמו. בפנייתה היא מציינת מספר דרישות של הבעל, האב, מהאשה. מבקשת לנצל את ההזדמנות ולא להחמיץ את השעה.

האשה בתגובה לדרישות אלו דחתה את חלקם ונימוקיה עמה, ונפשה בשאלתה להצילה מעגינותה.

כעת על בית הדין ליתן דעתו והכרעתו בשאלה כבדת משקל זו.

דיון והכרעה

מהחומר שהונח לפני בית הדין עולה וכן נקבע בפסק בית הדין הגדול מיום כ"ב אלול תשע"א (21/09/2011) בערעורה של האשה "...ברור שיש כאן מאיס עלי באמתלא מבוררת". נצטט מעט מזעיר מהמצוי בתיק בית הדין. ראשית מהחלטת בית הדין הגדול הנזכרת לעיל: